ריח רע מהפה אינו חלק נורמלי מהחיים עם חתול. בכ־שבעים אחוז מהחתולים מגיל שלוש קיימת מחלת חניכיים בדרגה כלשהי, וזו הסיבה הראשונה לריח. הפרט המעניין הוא שסוג הריח מספר סיפור: ריח רקוב מצביע לרוב על הפה עצמו, ריח מתכתי או אמוניה על הכליות, וריח מתקתק על סוכרת.
ריח מהפה הוא לרוב לא דחוף, אבל הוא כן דורש טיפול. מחלת חניכיים שלא מטופלת כואבת לחתול לאורך שנים ומעמיסה גם על הכליות ועל הלב.
ריח קל של אוכל מיד אחרי ארוחה הוא תקין. ריח חזק, קבוע או מסריח אינו תקין, וברוב המקרים הוא סימן למחלת חניכיים שכדאי לבדוק אצל וטרינר.
מטפלים בסיבה ולא בריח. כשהבעיה היא אבנית ודלקת חניכיים, הטיפול המקובל הוא ניקוי שיניים אצל וטרינר בהרדמה, ולפעמים עקירת שיניים פגועות. אחרי זה שומרים על הפה בטיפול ביתי.
כן, וזו אחת הדרכים הטובות ביותר למנוע את הבעיה. משתמשים במברשת ובמשחה שמיועדות לחתולים בלבד, כי משחת שיניים של בני אדם לא מיועדת לבליעה ועלולה להזיק. מתחילים בהדרגה, ולא מצחצחים חניכיים שכבר דלוקות לפני טיפול.
בערך בין גיל 3 ל־7 חודשים גורים מחליפים שיני חלב בשיניים קבועות, ובתקופה הזו ריח קל מהפה יכול להופיע. אם הריח חזק, יש דימום או שהגור מתקשה לאכול, כדאי לבדוק.
ריח שמזכיר שתן או אמוניה עלול להעיד על מחלת כליות. זה נפוץ יותר אצל חתולים מבוגרים, ולעיתים מגיע יחד עם שתייה מוגברת, ירידה במשקל או חוסר תיאבון. בדיקת דם אצל וטרינר יכולה לברר את זה.
חלק מהמוצרים יכולים לעזור להפחית הצטברות רובד, ומוצרים עם חותם VOHC נבדקו בעניין הזה. הם תוספת טובה לטיפול ביתי, אבל לא מטפלים באבנית קיימת או בשן כואבת.
המידע בדף זה כללי ונועד לסייע בהבנת המצב בלבד. הוא אינו מחליף בדיקה, אבחנה או ייעוץ של רופא וטרינר.